פסק-דין בתיק ת"ק 013834/01

בפני תביעה ותביעה שכנגד לפיצוי על נזקי רכוש שנגרמו לרכביהם של הצדדים בתאונת דרכים מיום 5.8.01.

התובעת הגב' מודזגרשוילי דבורה הגישה את התביעה ובה טענה שבתאריך 5.8.01 עמדה בחניה והתקינה אוזניה על מנת לבצע שיחת טל', לפתע שמעה חבטה בחלק האחורי של רכבה יצאה וראתה שרכב הנתבע שנסע במהירות לטענתה פגע בפגוש האחורי הימני של רכבה וגרם לה נזק.

בעדותה בפני בישיבת יום 13.3.02 העידה התובעת כי היא עמדה עם רכבה כאשר חזיתו כלפי המדרכה וחלקו האחורי כלפי הכביש ותוך כדי כך רכבה נפגע.

התובעת מוסיפה ואומרת כי רכבה בלט מעט לתוך הכביש שכן מול חזיתו היה עמוד ולכן שהחנתה אותו לא יכלה להכניס את כל הרכב בתוך החניה.

הנתבע לעומתה טוען כי התובעת נסעה עם רכב לאחור והיא אשר גרמה לתאונה כאשר הוא ביקש לעבור בנסיעה ישרה בתוך הרחוב מאחורי הרכב.

הנתבע מייחס לתובעת דווקא את האחריות לגרימת התאונה והגיש תביעה נגדית על הנזקים שנגרמו לרכבו.

עיינתי בתמונות הנזק של  שני הצדדים והבחנתי כי ברכב התובע קיימת שריטת גירוד שמתחילה מאמצע הדלת הקדמית ימנית של הרכב עובר לאורך כל הדרך האחורית ומסתיימת בבית הגלגל האחורי.  השריטה בעלת אופי אחיד וגירוד ישר בדלתות.

הנזק ברכבה של התובעת הינו גם שריטה לרוחב כל המגן האחורי עם שבירת הפנס האחורי הימני .

אופי הנזק ברכב הנתבע התובע הנגדי מצביע על כך בבירור כי כאשר נוצר מגע בין שני הרכבים רכבו היה בתנועה ואילו רכבה של התובעת הנתבעת הנגדית היה בתנוחה, שכן אילו רכבה של התובעת היה אף הוא בתנועה היינו חייבים להבחין ברכב התובע בשריטה שמתחילה כשריטה קלה ומסתיימת במעיכה פנימה בדלת האחורית הימנית של הרכב.

רכב הנע אחורה ופוגע ברכב אחר גורם לדחיפה -מעיכה ברכב הנוסע ישר.

מה שאין כאן במקרה שלפני. מסקנתי היא כן כי רכבו של הנתבע התחכך בפגוש האחורי של רכב התובע כאשר רכב התובע היה בעצירה.

יחד עם זאת מודה התובעת כי רכב עמד תוך בליטה לתוך הכביש, הדבר יצר מכשול בפני הנתבע וגם יצר את האשליה כאילו הרכב נוסע לאחור.

הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה מחולקת בין שני הנהגים 20% על התובעת ו- 80-% על הנתבע.

הנזק שנקבע ע"י התובעת הינו סך של 796 ש"ח  דמי השתתפות עצמית, 96 ש"ח עבור כינון וכן הפסד הנחת תביעות בשיעור של 15% סה"כ 1,081 ש"ח.

התובעת אומנם הגישה אישור של הביטוח שלה בדבר ההפסד של הנחת העדר תביעות ואולם כפי שכבר פסקתי במקרים קודמים הנחת העדר תביעות הניתנת ע"י מבטחה למבוטחו הינה הנחה המוענקת ע"י המבטח ללא כל חובה חוקית.

כמו כן, ביטולה של ההנחה איננו חובה אוטומטית.

המבטח מעניק את ההנחה כדי לעודד מבוטחים שלא להגיש תביעות נגדו, ואולי בדרך עקיפה שלא להיות מעורבים בתאונה.

אך לא זה התנאי היחיד. גורמת לכך כל מערכת היחסים בין המבוטח למבטחו ובין המבוטח לסוכן, ובין הסוכן למבטח, ואין זה ודאי כי בכל מקרה של הגשת תביעה למבטח תבוטל אוטומטית ההנחה בגין העדר תביעות.

לא נחה דעתי כי אכן התובעת הפסידה או תפסיד במהלך 3 שנים אחרי התאונה את הסכום של 1,081 ש"ח.